תשלום תמורה בגין ביצוע עבודות אינסטלציה במלון "רימונים" בצפת

בית המלון "רימונים", השוכן בעיר צפת, ברומו של הגליל העליון, הינו מקום שקט ושליו. הבאים בשערי בית המלון מבקשים לעצמם שעה קלה של מנוחה ומרגוע, לגוף ולנפש, בסביבתו הפסטורלית של בית המלון.

התביעה דנן, עניינה החצר האחורית של בית המלון השקט והשליו, בתקופת שיפוצו והרחבתו ע"י בעליו. המאבק ניטש בין קבלן האינסטלציה, שביצע עבודות שונות במלון (להלן: "התובעת" ) לבין בעלי המלון ומפעיליו ( להלן : "הנתבעות" ). עניינו של מאבק זה בתביעות כספיות הדדיות של התובעת כנגד הנתבעות ולהיפך.

רקע עובדתי

התובעת הינה חברה המתמחה בהתקנת מערכות אינסטלציה וכיבוי אש.

הנתבעת 1 הינה הבעלים והמפעילה של בית המלון.

הנתבעת 2, הינה חברה שעיסוקה בניהול והפעלת בתי מלון ובתי הארחה. לטענת התובעת, תשלום התמורה בגין העבודות שבוצעו על ידה בבית המלון נעשה על ידי הנתבעת 2.

במהלך חודש מאי 1995, נכרת בין התובעת ובין הנתבעת 1 הסכם, שעניינו ביצוע עבודות אינסטלציה בבית המלון על ידי התובעת. ההסכם ונספחיו קובעים את התנאים הכלליים והמיוחדים לביצוע העבודה, את תנאי התשלום, את תוכניות העבודה ואת רשימת כמויות החומרים ומחירם.

הנתבעת 2 איננה צד פורמאלי להסכם שבין התובעת לנתבעת 1.

התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 9990/99). הנתבעות הגישו בקשה להעברת הדיון מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט זה, תוך שהן מסתמכות על סעיף 46 לחוזה, הקובע תנית שיפוט ייחודית, המקנה את סמכות השיפוט לבית משפט זה ולבית המשפט בירושלים (בש"א 7951/01). בהחלטתו מיום 3 יוני 2001, נעתר כב' הנשיא קיטאי לבקשת הנתבעות והעביר את הדיון בתביעה לבית משפט זה.

טענות התובעת

עם התקדמות העבודה בבית המלון, הגישה התובעת מעת לעת חשבונות חלקיים. חשבונות אלו היו מאושרים על ידי מפקח העבודה מטעם הנתבעת 1 ומשולמים על ידי הנתבעת 2. לטענת התובעת, ההתחשבנות באמצעות החשבונות החלקיים נעשתה בשיטה המצטברת, קרי החשבון האחרון כלל בתוכו את כל החשבונות החלקיים שקדמו לו.

החשבון החלקי האחרון הוא חשבון מספר 16, אשר לטענת התובעת הוא גם החשבון הסופי.

התובעת טוענת, כי בשל מחלוקת אישית, שנתגלעה בין המפקח על העבודה ובין הנתבעות, סרב המפקח לחתום ולאשר את חשבון חלקי מספר 16, הגם שהעבודות הנקובות בו בוצעו על ידי התובעת. לטענתה, סרבו הנתבעות, שלא כדין, לשלם את סכומו של חשבון מספר 16 המסתכם בסך של 246,215 ש"ח.

טענה נוספת של התובעת, עניינה באיחור של כ-10 חודשים בסיום העבודות בבית המלון, מעבר ללוח הזמנים שאושר על ידי המפקח מטעם הנתבעת 1. לטענתה, בשל העיכוב האמור נגרמו לה נזקים שונים, כדוגמת העסקת צוות עובדים זמן רב יותר מהמתוכנן, הוצאות משרד נוספות ואי יכולת לקבל על עצמה עבודות נוספות. התובעת טוענת, כי הנתבעות הן האחראיות לאיחור בסיום העבודות ועליהן לפצותה על הנזקים שנגרמו לה, המוערכים על ידה בסך של 25,000 ש"ח.

טענות הנתבעות והתביעה שכנגד

הנתבעות טוענות, כי יש למחוק / לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2, מהטעם של העדר יריבות והעדר עילה כנגדה. לטענתם, שמה של הנתבעת 2 שורבב בטעות לכתב התביעה, מאחר שלא היה לה כל חלק בחוזה או בפרויקט הרחבת המלון. לגרסתן, חשבוניות שצורפו כנספח ג' לכתב התביעה, על מנת לבסס את טענת התובעת, כי הנתבעת 2 היא זו שנשאה בתשלום התמורה עבור עבודת התובעת, מציינות שם של חברה שאיננה הנתבעת 2 ואף מספרה של החברה על גבי החשבוניות אינו מספרה של הנתבעת 2.

בנוסף, טוענות הנתבעות, כי גם אם נכונה הטענה, כי הנתבעת 2 היא זו שנשאה בתשלום התמורה לתובעת בגין ביצוע העבודות, אין בכך כדי להקים לתובעת עילת תביעה כנגדה, בגין סכומים נוספים שלא שולמו לה.

טענותיהן העיקריות של הנתבעות, המשמשות הן להגנתן והן כעילות תביעתה של הנתבעת 1 בתביעה שכנגד, עוסקות באיחור בסיום העבודות במלון על ידי התובעת, ובליקויי בנייה שונים בעבודתה.

הנתבעת 1 טוענת, כי התובעת מעולם לא סיימה את העבודות, אותן התחייבה לבצע בחוזה שבין הצדדים, הקובע פיצוי מוסכם בסך של 500$ בגין כל יום איחור במסירת העבודה המוגמרת. לפיכך ולצרכי אגרה, מעמידה הנתבעת 1 את תביעתה בעניין זה על סך 615,000 ש"ח (150,000$), שהוא סכום הפיצוי עבור 10 חודשי איחור, בהם הודתה התובעת בכתב תביעתה (סעיף 8).

עוד טוענת הנתבעת 1, כי נמצאו ליקויי בנייה חמורים בעבודתה של התובעת. עלות תיקון הליקויים הוערכה על ידי מהנדס מטעמה של הנתבעת 1 בסך של 99,868 ש"ח, ולטענתה על התובעת לשלם סכום זה.

הנתבעת 1 מבקשת לחייב את התובעת גם בסכום כללי של 85,000 ש"ח, בגין נזקים קשים שנגרמו למלון בשל עבודות התובעת, כגון נזילות ורטיבות, השחתת רצפת פרקט וחוסר יכולת לאכלס חדרים בבית המלון.

כתב התשובה לתביעה שכנגד

התובעת מכחישה מכל וכל את כל רכיבי תביעתה הנגדית של הנתבעת 1.